בע"מ נ' סומרין ואח'

החלטה

רקע

מונחת לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו מיום 2.7.13 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) שניתנה במסגרת ת"א 12797/05.

הרקע להחלטה זו, יובא להלן בקצרה. מושא התיק המתנהל בבית משפט קמא הינו נכס בשטח של 740 מ"ר עליו בנוי בניין, הנמצא בשכונת סילואן בירושלים (להלן: "הנכס"). בשנות ה-90' של המאה הקודמת ניהלה המבקשת תביעה לסילוק ידם של המשיבים או מי ממשפחתם מהנכס. ביום 11.2.99 נדחתה תביעה זו על ידי בית משפט השלום (כב' השופט ר' שטראוס ז"ל). לאחר מכן יזמו המשיבים הליך בבית משפט זה, במסגרתו ביקשו להצהיר כי הנכס נמצא בבעלותם. הליך זה הסתיים ביום 26.7.04 בדחיית התביעה (כב' השופט (בדימוס) מ' גל). כפועל יוצא מכך, הגישה המבקשת ביום 29.12.05 אל בית משפט קמא תביעה נוספת לסילוק ידם של המשיבים מהנכס. משלא הוגש כתב הגנה על ידי המשיבים, הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. הבקשה התקבלה, וביום 26.2.06 ניתן נגד המשיבים פסק דין המורה להם, בין היתר, לסלק את ידם מהנכס (להלן: "פסק הדין"). על פי הנטען בבקשה שלפניי, בשנים שלאחר מכן היו ניסיונות מצידה של המבקשת לגרום לפינויים מרצון של המשיבים מהנכס, ומשלא צלח הדבר, היא החלה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לסילוק ידם של המשיבים מהנכס. הדבר היה בחודש אוגוסט 2011, היינו כחמש שנים וחצי לאחר מתן פסק הדין. ביום 25.11.11 הגישו המשיבים אל בית משפט קמא "בקשה דחופה לעיכוב הליכי פינוי מדירת מגורים ובקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובקשה לביטול פסק דין". טענת המשיבים הייתה, בתמצית, כי הם לא ידעו על קיומה של התביעה או על פסק הדין עד שהחלה המבקשת לנקוט נגדם בהליכי ההוצאה לפועל. ביום 27.11.11 נעתר בית משפט קמא לבקשה להארכת המועד, והורה למבקשת להגיב לבקשה לביטול פסק הדין. עיון בתיק בית משפט קמא מלמד, כי במשך תקופה ממושכת לאחר מכן ניהלו הצדדים משא ומתן בניסיון לסיים את הסכסוך ביניהם בפשרה. לאחר שהדבר לא צלח, הגישה המבקשת את תגובתה לבקשה לביטול פסק הדין (ביום 1.1.13) והמשיבים השיבו לתגובה זו. בהחלטתו מיום 2.7.13 – היא ההחלטה מושא הבקשה שלפניי – נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבים והורה על ביטולו של פסק הדין. עם זאת, ביטול פסק הדין הותנה בתשלום הוצאות למבקשת בסך של 10,000 ₪.

תמצית טענות המבקשת

במסגרת הבקשה שלפניי טוענת המבקשת, כי דין החלטתו של בית משפט קמא להתבטל, וזאת משום שהיא איננה מנומקת כנדרש. המבקשת טוענת בהקשר זה, כי ישנם שני שיקולים עיקריים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה. האחד, בחינת הסיבה שבעטיה לא הוגש כתב הגנה. השני, בחינת סיכויי ההגנה. לטענת המבקשת, בית משפט קמא כלל לא דן בתנאי הראשון ולא קבע קביעה כלשהי בעניין זה. בהתייחס לתנאי השני נטען, כי קביעתו של בית משפט קמא ולפיה ישנם לכאורה סיכויי הגנה למשיבים, היא שגויה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בחומר שצורף לה ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים. הטעם לכך הוא, שלא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא, המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. אמנם כן, לא ניתן לבטל את הטענות שמעלה המבקשת בבקשתה. ואולם, כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, משמעותו של פסק הדין – המורה, בין היתר, על סילוק ידם של המשיבים מהנכס – הינה כבדת משקל ובלתי הפיכה. במצב דברים זה סבר בית משפט קמא – לאחר שהתרשם כי, על פניו, למשיבים הגנה אפשרית – שיש מקום לבטל את פסק הדין ולאפשר למשיבים לשטוח את טענותיהם בפני בית משפט. יודגש עם זאת, כי בית משפט קמא נתן דעתו גם לאופן התנהלותם הלא תקין של המשיבים, אך סבר כי בנסיבות העניין ולנוכח משמעותו כבדת המשקל של פסק הדין, הדרך המתאימה והמידתית היא לא לדחות את בקשת המשיבים לביטול פסק הדין, אלא לחייבם בהוצאות משמעותיות. המבקשת מלינה על כך שמדובר בפרשה התלויה ועומדת בפני הערכאות השונות למעלה משני עשורים. אלא שבעניין זה יש לזכור, כי המבקשת פתחה את תיק ההוצאה לפועל נגד המשיבים כחמש שנים וחצי לאחר שניתן פסק הדין. המבקשת טוענת, כי סיבת העיכוב נעוצה במגעים שהתקיימו בין הצדדים. אלא שגם אם כך הדבר, הדעת נותנת שאילו המבקשת הייתה מגישה את פסק הדין לביצוע בסמוך לאחר שניתן – היו ההליכים מתקצרים.

סיכומו של דבר. אני סבור, כי לאור מכלול נסיבות העניין החלטתו של בית משפט קמא היא סבירה ומאוזנת ואין מקום להתערב בה.

סוף דבר

מהטעמים אותם מניתי לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה. הואיל ולא התבקשה תשובת המשיבים, אינני מחייב את המבקשת בהוצאות משפט. הפיקדון שהפקידה המבקשת יוּשַב לה באמצעות באי כוחה.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מהחלטתי.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: